מתוך "היו זמנים" באתר אגד:

חבר קיבוץ דן מאיר רוגני סיפר חוויותיו משירות החולה:

"בבואנו לצפון הגליל להתיישב בו, באביב של שנת 1939 נפגשנו כאן, בין היתר, במעין שירות אוטובוסים, שעבד על קו מטולה – טבריה והופעל על ידי חברי הקיבוצים שישבו אז בבדידות בארץ הגליל - כפר גלעדי ואיילת השחר... האוטובוסים היו מדגם מיושן ביותר ונסעו פעמיים ביום, בבוקר מהגליל לטבריה, ובערב חזרה לצפון. השירות לא התקיים בכל ימות השבוע, אלא מדי פעם לסירוגין... הנסיעה התנהלה באופן איטי ביותר, בפרט בעליות המתפתלות מטבריה לראש פינה... משך הנסיעה מהגליל לטבריה היה שעתיים ויותר עם תחנות ביניים רבות, כגון ראש פינה עם הינפשות ושתייה במזנון של שנדור שלפני בית המכס, לאחר מכן במסעף מחניים, איילת השחר, יסוד המעלה, חולתא, מסעף נבי יושע וכך הלאה בין כפרים ערביים שלכל אורך הדרך המתפתלת שממערב לה הרים נישאים וממזרח משיקות בה ביצות עמק החולה עם עדרי התאו (הג'מוסים) הרובצים בינות קני הסוף... אחר כך חולפים על פני חלסה וממשיכים בואכה אחת התחנות הסופיות – מטולה או דן".
   
הנהגים שהיו מסיימים את השירות בדן, לרוב חברי איילת השחר, היו נשארים ללון במשק בצריפון קטן שנבנה למענם ליד החומה הצפונית של הקיבוץ ועם שחר היו יוצאים בחזרה לכיוון טבריה על מנת לשוב לדן בערב. הנהגים של כפר גלעדי, שהיו מסיימים במטולה, היו חוזרים ללון בבתיהם.

ביום 14 בנובמבר 1944 נחתם זכרון דברים בין ועד המושבה מטולה לבין "אגד" על הפעלת קו שירות בין מטולה ותל אביב. בהסכם נכלל סעיף, שנהג בעל רשיון – נהיגה מתאים, תושב המושבה, יתקבל כחבר ב"אגד" ויעבוד בקו החדש. כן נקבעו הסדרי הטבות, כרטיסים חופשיים והנחות לתושבי מטולה.

אנשי שירות החולה קיבלו את ההסכם בתדהמה ובכעס. כפר גלעדי הזעיק את כל חבריו – כולל ילדים, נשים וזקנים – והם שכבו לרוחב הכביש העולה למטולה וחסמו אותו בגופם כאשר הגיע האוטובוס של "אגד". משה יזרעאלי אף הגדיל לעשות וחיבל בצינור הדלק של האוטובוס, מה שלא איפשר לו להמשיך בנסיעה.

נוכח ההתנגדות הנמרצת של אנשי שירות החולה החל משא ומתן ממושך בינם לבין "אגד", שארך כשלוש שנים, ובסופו גובש הסכם על צירוף שירות החולה ל"אגד". לחברי שירות החולה הוקצו 15 מניות, שהתחלקו כך: כפר גלעדי ואיילת השחר קיבלו כל אחת חמש מניות ואילו דן, דפנה, עמיר , שדה נחמיה (חוליות) וחולתא קיבלו מניה אחת כל אחד.

כתב: דני גולדשמידט