"פוטו רומן" מאת המופרעים

"פוטו רומן" הוא הראשון שעשינו (בשנים 74 ו-75, לפורים כמובן).
תהליך ההפקה הוא סיפור מרתק: בתחילה זה היה אוסף שקופיות+ קריינות. את השקופיות הקרנו אחת בפורים, אחרי השנייה; את הקריינות קראנו במסיבת הפורים. זה היה פגז.
רק אחר כך העלינו את השקופיות על סרט (סופר שמונה אילם). הוסיפו לו פס קול (בשוויצריה!) שעליו איציק אורן ואני (יוסף חרמוני) הנחנו מוזיקה ועליה הוספנו את הטקסט הדבילי של הפוטורומן. כך זה הוקרן כסרט קולי בפורים של שנה אחר כך. אנשים רבים לא האמינו לנו כשנשבענו שזה שקופיות פלוס פסקול שבנינו.
עברו עשרות שנים. לפני כמעט שבע שנים מחקנו את הפסקול, העלינו את הסרט למחשב של קובי נתנאל. שם קובי שיחק עם התמונות מאוד יפה. אחר כך הקלטנו פס קול של ממש, אלקטרוני, מקצועי. קובי בנה עריכה מוזיקלית שלו, באיכות פיקס. על זה הקלטנו את הטקסט הדבילי המקורי-מקורי. גם כן באיכות פיקס. הייתה בעיה: יואל אדרת, גיבור הסרט, נהרג עשרות שנים לפני כן; רוחלה חרמוני (היא גיבורת הסרט, הדמות הנשית היחידה ב"רומן" הדבילי) כבר לא הייתה איתנו (אף שטרם נפטרה).
מצאנו פתרון: אלון אדרת דיבב את יואל, ומיכל זמיר-חרמוני (ביתי) את התפקיד של רוחלה.
"פוטרומן" הוקרן רק פעם אחת (במחשב, כמובן): באחד מערבי ה'שבעה' שישבנו על רוחל'ה. גם בהקרנה הזו, כמובן, היו כאלה שלא הבחינו שמה שהם ראו היה אוסף של שקופיות + פסקול.
שם מוקלטים כל הקריינים.
התפקידים, ה"שחקנים" והמדבבים:
המספר - דרור גלילי
הגיבור הטוב - יורם דורה, שגם מדבב את עצמו
הגיבור הרע - יואל אדרת. מדבב אותו בנו, אלון אדרת
הנערה: רוחל'ה חרמוני. מדבבת אותה ביתה מיכל חרמוני
השכן - בני דורה, מדבב את עצמו
האבא - אברהמי ליפץ. מדובב על-ידי קובי נתנאל
הידיד - יוסף חרמוני, שמדבב כמובן את עצמו