יונינה לומדת לירות במסגרת אימוני ירי, שהתקיימו בשנת 1974, עקב ריבוי חדירות מחבלים מגבול הלבנון. ישנם בטח עוד צילומים שכאלו מאותה תקופה.

אני מזהה רק שלושה, משמאל עומדים: דוידק׳ה שחר, יעקב שגב, ואסף (לנדסמן) ניר. מחזור ילדים/ות ראשון באיילת.

אני לא מנחש אני יודע, רק שניים אני לא יודע: הקטן שלישי מימין והמורה - האם הוא אפי שינדלר בתור מדריך? או מישהו יותר מבוגר באותו זמן.

המחזור הוא המחזור הראשון בקיבוץ - קבוצת אל על. התלמידים המוכרים לי - שרוליק, יענקל, אסף ניר, אמיצה, שרקה חנוכי, דוידקה ומרים. חבר. המורה לא לגמרי ברור לי אך הפנים נראים לי של שמואל קפלן.

את מי מעניין הילד משמאל או המורה מימין? בטח כשיושבת שם הילדה היפה בקיבוץ, היושבת ראשונה מימין, זקופה וצנועה עם חיוך שובה לב, הלא היא חיה מרקמן כהן ומעליה באלכסון הבנדיט מחפש הצרות שהוא כמובן יעקב יענקל שגב, ולידו משמאל אסף ניר החתיך... הקיצר... געגועיי לסבתא

מדובר במועדון שושנה - מועדון הגימלאים של שנות ה-80 ו… (מה שלימים הפך לגאי״ה). נראה לי שההתכנסות אז הייתה בבית צפרוני. ישראל שליט (שהיה יד ימינה של שושנה לומס) מדבר. נוכחים: שושנה לומס, עליזה פירט, נדמה לי שעל יד ההורים של רמי חורש, רות ולוורט, רחל ושמואל קפלן, שמחה זיו, אברהם אדרת?, יחזקאל והדסה לנדסמן, צבי ואלקה בן ערב, אולי הניה סלומון, אניוטה שדה, שושנה זמיר, אולי ארנה בהם, דינה משלי ועוד שניים שלושה שהשמות שלהם לא קופצים לי כרגע. אולי גרשון אלוני… אולי….

אינני יודע את שם המפגש הזה, אך נראה לי כמו משהו שהיה הקודם לגאי״ה…?!? מקום, נראה לי כמו בית הארכיון המקורי, שהפך לדיסקוטק, ומאוחר יותר מה שנקרא היום מנדלה. נושא הדברים הוא ישראל שליט. שאר הנוכחים: רות ולוורט, אביו של רמי חורש, רחל ושמואל קפלן, שמחה זיו, דינה משלי, יחזקאל והדסה לנדסמן, צבי ואלקה בן-ערב, הניה סולומון, שושנה לומס, אֶרנה בהם, שושנה זמיר, מרים ברזילי, אניוטה שדה.

המפגש נקרא "מועדון שושנה" נוסד ע"י שושנה לומס. יושבים עם הפנים מימין - רות ולוורט, רחל ושמואל קפלן, שמחה זיו, הדסה ויחזקאל לנדסמן, צבי בן ערב, אניוטה שדה, ישראל שליט עומד, ובטח שכחתי שם כמה שמות...

המפגש התקיים בבית הנשיא, הנואם הוא ישראל שליט ונוכחים מלאן אנשים, גיל, רחל קפלן, שמחה זיו, מהגב שושנה זמיר, רות ולוורט, עליזה פירט, אמא של נועם משלי, ועוד ועוד

האנשים שבתמונה: זאב שדה, רמי חורש, אמא של נעם משלי, עליזה פירט, רות ולוורט, שליט, שהוא גם הנואם, שמואל ורחל קפלן, שמחה זיו, יחזקאל והדסה לנדסמן, הניה סלומון, אניוטה שדה, איתקה גלילי, שושנה זמיר, צבי ואלקה בן ערב ושושנה לומס.

רמי שטיינמן, צביקי שדה, ורבקל׳ה יזרעאלי . ברקע נראה לי שלמה בזק. ההצגה משהו שקשור ללימוד על האדם הקדמון. אני מניח, כי גם במחזור שלי עשינו דבר דומה שהיינו בכיתה ד׳…

מזהה ילדים מהכיתה שלי: חיהלה גלעד, רבקה יזרעאלי, לאה עברי, יניב דותן, אבנר ניר, יואל אדרת, צביקי שדה

ובכן זו קבוצת דרור, הכיתה שלי בהצגה על האדם הקדמון. אני לא בוודאות זוכרת אם זה היה כיתה ד או כיתה ו. אבל זה היה בבית הכולל. נראים בו יואל אדרת מול יניב דותן ומסביב צביקי. אני. רמי שטיינמן. לאה עברי. חיילה. ועוד ילדים

רבקהלה, זו הכיתה שלנו, בני 75 השנה. קבוצת דרור עם הילדים הכי חכמים ומקסימים. רק לראות אותנו… מביא לי דמעות. יש לזכור שאיבדנו את זאבי ולוורט (יובל), טייס שנהרג בתאונה עם קדט. איבדנו את יואל אדרת במלחמת לבנון. איבדנו את יניב דותן ואסתר ברזילי למחלות. מקווה שהזכרתי את כל שאיבדנו ומאחלת לכל הנשארים בריאות ואושר.

מתנצלת על ששכחתי להזכיר את רוחל'ה, שהייתה ותהיה חברתי הקרובה לכל חיי. מוכשרת, יפה, מתוקה, וצחוקה הצלול לא יישכח ממני לעולם.

התמונה היא של קבוצת דרור, מחזור 15 במסיבת סיום הלימודים של כיתה ה׳ 1958. ליד הבית הכולל הראשון. מהיותר מוכרים לי - רמי שטיינמן, צביקי שדה, רבקה יזרעאלי, לאה עברי, חיה גלעד, אולי יואל אדרת וזאבי ולוורט ז"ל (לא בטוחה בשניהם). נראה כמו הצגה על האדם הקדמון. וזהו…

צליל לנדסמן ויוחאי הרדוף, מחזור 32, מספרים סיפור לילדי הגנון (בן אלף ו…), במסגרת יום ירוק - חנוכה 1982

אולי סתיו 1983? או 84? וילדי הגנון - מה שהילי אמרה הגנון נראה כמו התלתן של היום

זה החבר׳ה של הכיתה של מאיה. אני זיהיתי את תמיר אדרת, עין אל, עידית אבקסיס והאחרון נראה כמו בן אלף (אבל הוא לא מהכיתה שלך). והנערים הם צליל לנדסמן ויוחאי הרדוף. וזה בטח ביום ירוק שעבדו בבתי ילדים.

משפחת צור, שכנים נהדרים לאמא שלי שרה צפרוני הראשונה, בבית הדו משפחתי, ביתה הראשון, משנת 1922, עם אסלה, מקלחת וכיור שני, שעבר גלגולים רבים, ועכשיו, אחרי כאמל ופלורה, גר בדירה הצפונית מוש הענק. המשפחה היא נורית תבדל"א, והאחרים שכבר אינם בין החיים: אסתר, בנימין ודניאלה. על תולדות המשפחה הקטנה הזאת אפשר לכתוב ספר שלם. גלגולם של חיים. ספר. ואם לא - השאר יסופר באתר או בארכיון.

כל כך שמחתי שזיהיתי את משפחת צור (שכבר מזמן אין לה כל שאר בקיבוץ), ופה בתמונה אסתר צור, האמא, עם שתי הבנות - נורית ודניאלה מבקרות את האבא - בנימין צור לאחר פציעתו (היה נהג אוטובוס -כזכור לי) מירי של מסתננים בדרך לכאן.

נדמה לי שזה בנימין צור, שנפצע ביד. זיכרון עמום. אם אני לא מפנטזת הייתה לו יד תותבת... נורית הייתה הבת הגדולה והיא נישאה ל"סמבו" כך כינו אותו בשל עורו הכהה. היה הרבה באיילת. הוא היה במוסד, נחשף ונרצח בבלגיה למיטב זכרוני... המשפחה חזרה לארץ וחיו בחיפה. נדמה לי שהיא נפטרה וגם אחותה דניאלה נפטרה בארה"ב מסרטן. משפחה שנעלמה...

מזהה רק את המשפחה המקסימה הזו, שהיו חברים טובים, חברי נפש של סבתי וסבי. אבל לא ברור לי האירוע... אני זוכרת סיפור על תאונה/פיגוע עם אוטובוס באזור צפת. זו כנראה סיבת הפציעה. הייתי אז ילדה בגן...ולכן לא אפגע בניחושים של אחרים בקבוצה...

זו משפחת צור בנימין ואסתר. בנותיהם דניאלה משמאל. נורית הבכורה מימין. בנימין היה נהג אגד ונפצע בהתקפת מחבלים על האוטובוס שבו נהג מחיפה לצפון. התקרית קרתה בעלייה התלולה לאזור מירון. כמה שזכור לי הוא הצליח לייצב את האוטובוס ומנע ממנו להידרדר לתהום. ושם גם נפצע. זה קרה בשנות ה 50 של המאה הקודמת.

אכן סיפור מרתק. אלי רוזנברג ציין את עיקרי הדברים . מפקד חוליית המחבלים שארבה לאוטובוס מחיפה לגליל היה המחבל עלי חרבוש. שנים ניסו לפגוע בו מכיוון שזו לא הייתה הפעולה היחידה שבה פגע ביהודים, והוא תמיד הצליח לחמוק. עד... עד שכוח בראשות מרכוס הג'ינג'י ממשמר הגבול, שהיה כמה שנים באיילת-השחר, הצליח להפתיע אותו ולהורגו. נורית הבת הבכורה היתה שחיינית מצטיינת בנבחרת ישראל ולדעתי היא עדיין איתנו. לאחר הפציעה בנימין צור לא נהג יותר ומונה להיות מנהל תחנת אגד המרכזית בגליל שפעלה בראש פינה לשנים רבות.

בנימין צור, אשתו ובנותיו שאת שמן אינני זוכר (שם אשתו היה כמדומני אסתר), באיילת הם גרו שנים ליד כאמל ופלורה שבתאי. בנימין, שהיה ידיד וחבר לעבודה של אבי, היה מבקר לא מעט אצל הוריי, וזכור לי כילד, את ידו המעוותת וחסרת האצבע, ואת הסיפור שסיפר לי אבי על הפציעה שלו. ביתו הבכורה (ראשונה מימין), הייתה נשואה לבחור ששמו היה ברוך כהן, ושכינויו היה ״סמבו״. הוא שירת במוסד, אך למרבה הצער נרצח במדריד (אם זכרוני אינו מטעני), ע״י המודיע שלו. להלן הסיפור על בנימין צור, מאתר סיפור מקומי: בשנת 1955 התבצעה התנקשות של חוליית מחבלים בפיקודו של עלי חרבוש באוטובוס שנסע מחיפה לצפת, ליד מירון. בפיגוע זה היו הרוגים ופצועים. נהג האוטובוס היה בנימין צור מאיילת-השחר, נהג אגד, שנפצע בידו, ולמרות הפציעה הצליח לעצור את האוטובוס ולמנוע הידרדרות ואסון כבד יותר. מפקד החולייה חוסל כמה שנים מאוחר יותר על-ידי לוחמי משמר הגבול. המידע מבוסס על הכתוב בספרו של דרור גלילי, "מאה שנים" עמוד 158 ומידע מהאינטרנט.

: הפצוע הוא בנימין צור שמוקף באשתו אסתר ובנותיו נורית ודניאלה. הוא נפצע כנהג אגד שחזר מחיפה, ובעיקול החד בסוף העלייה לפני מירון, תקפו מחבלים את האוטובוס שלו, הוא נפצע ביד והצליח להציל את האוטובוס על נוסעיו.

בגילנו, חורין, החוכמה היא להפעיל את תאי הזיכרון המדלדלים... השימוש בכתובים מבורך במיוחד לדורות הבאים, ולכן, על כל מה שאתם משקיעים בשימור ההיסטוריה המקומית ובכלל - תבורכו!

זה בנימין צור, אבא של דניאלה ונורית לא זוכרת מתי נפצע. הכול אצלי מזיכרון ולא משיטוט באתר

אני מזהה את נורית אחרונה ודניאלה ראשונה. הבנות היו מקסימות גם את "סמבו" הכרתי. היה בשירות המוסד ונרצח לצערנו.

גן א׳ (שחוסל ונהרס) הגננת חנה לנדסמן. הילדים מימין: אמיר ששון, (ילדה מוסתרת ?), נילי גלילי, עירית לביא, איתי ניר, מנחם נופר, אלי גלילי, עופרה יזרעאלי , דורית שליט, אבישי שחר, איריס דיסלר. והאירוע - לא ידוע! השנה - אני מעריך 1961/2(?).

אכן אכן, רק שכחת את נילי עם הגב אלינו, הגן הוא הגן שלי, ומשום מה אני לא שם אני חושבת שהילדה המוסתרת היא ורד זיו

בתמונת גן א 1961. הילדים במפגש צהריים עם הגננת המהוללת שלהם - חנה לנדסמן. הילדים - היכרתי דרך אלי גלילי ועירית לביא, אח"כ נחשפתי לנילי גלילי, מנחם נופר, עפרה יזרעאלי, דורית פירט ז"ל, אבי שחר ואיריס דיסלר.

בימי צילום התמונה ע"י סוסקין הצלם "הרשמי" של אותו דור, בתיה, ישראל וזאב פיינשטיין, לימים שפר, ושניהם היו יפים גם בבגרותם וזקנתם. בשעת רצון אני קורא לקיזי פיינשטיין גם היום. אגב, היסטורית וכרונולוגית מענין אם הסבא רייב לייב, היה באיילת ביום הצילום.

בתמונת המשפחה היפה - זאב שפר ובתיה אשתו עם בנם הקטן - ישרוליק שפר. שנת 1928. צילם הצלם התל אביבי הידוע אברהם סוסקין.