2021 - תקווה צמח שביט -...תקווה צמח שביט - היצירות בביתה2021 - תקווה צמח שביט - היצירות בביתהקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (44)
יצירה לשנת היובל של המדינה שלנו, תקווה צ...
שלושה חוטים ומחט - ברקמה אמנותית, תקווה ...
תקווה צמח שביט ליד קיר בביתה. כל פינה נו...
צופית הדבש - רקמה
מחלקות ההנהלה והשירות בבית החולים זיו בצ...
צופית הדבש בחוט ומחט - צבעים שונים....
שקיעה בים
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד - על פי הרב...
נוף
נושא ליום העצמאות ה-71 לישראל, בהשראת טי...
60 למדינת ישראל - התקווה, הצמיחה והאמונה...
60 למדינת ישראל - התקווה...
יצירה נוספת לשישים שנות מדינת ישראל, בהד...
המספר 60 מקרוב - הדגש על טיפוח הנוי!...
המספר 60 מקרוב ומהצד - תלת המימדיות של ה...
סינדרלה באיילת השחר בשנת 2008: פעילות בר...
פרחי בר מוגנים - צביעה במשי...
שלוש הדתות שותות מאותה הבאר...
נוף ברקמה אמנותית
כדור הארץ - הימים והיבשות...
ארבעת המינים - כך עם ישראל......
ירושלים - עיר וחומה בליבה...
אסון המסוקים: תהליך העבודה: התחילה מעיצו...
חזון אחרית הימים על פי ישעיהו פרק י"א - ...
יונה הנביא
טבע
היציאה מלבנון, 2000, וזהו סיפורה של התמו...
קלף מלכה תלתן
ארץ ישראל השלמה - מהים עד הירדן, 1999...
אין סוף לחומרים מהם ניתן ליצור... - כולל...
יצירת "התקווה שלי" - חלק ראשון מתוך 3: ה...
יצירת "התקווה שלי" - ההסבר - חלק 2 מתוך ...
יצירת "התקווה שלי" - חלק 3 מתוך 3...
קנאת סופרים תרבה חכמה : קין והבל...
הכסף מעביר את האדם על דעתו...
ארץ שבעת מינים
משפט צדק. במשפט - לכל "צבע" - הנרטיב , ה...
תגובת חיל האוויר לאחר התקפת הקטיושות על ...
האות "אלף"
אילן היוחסין של משפחתי...
החזרה מגרמניה. חזרתי מגרמניה לאחר ליווי ...
נוף נשקף מהחלון - רקמה אמנותית...
אדם וחווה בגן העדן - חווה משכנעת את אדם ...
תקווה כותבת על היצירות שלה. ראיינה: אורלי חורין, 2.2.2021
הטכניקות בהן אני עובדת: רקמה, רקמה אמנותית, תפירה, כיפוף חוטי ברזל, השחלות, הדבקות ועוד.
החומרים מהם אני יוצרת: המון חוטים - חוטי צמר, חוטי רקמה, חוטי תפירה, חבלים, סרטים, כפתורים, חרוזים, בדים מכל הסוגים, ובעיקר: הרבה חומרי מיחזור (עוד לפני שהמילה הזו הייתה נפוצה) - אוספת מסביבות פחי האשפה דברים שאנשים זרקו, כנאמר: "זבל של אדם אחד יכול להיות הזהב של אדם אחר". למשל: סל הנצרים נמצא זרוק ומלוכלך ליד החשמלייה. אספתי אותו, וברבות הימים יצרתי ממנו יצירה גדולה ומורכבת לכבוד חג היובל של המדינה. וגם: שאריות מעבודה של מלאכת יד, כגון חלקי שעונים, ברגים, מסמרים וכדומה, וגם מסגרות שנזרקו, מאווררים ומכסים של מאווררים שסיימו את חייהם... וקבלו חיים, משמעות וייעוד חדשים. היה חשמלאי שביקר אותי פעם, ומאז שלח לי חלקים קטנים מסוגים שונים, הגיעה אלי פעם תופרת עילית מרמת גן, התרשמה והזמינה אותי אליה ונתנה לי הרבה בדים מיוחדים, מזהב וכסף, בעבר היה עובד אנגלי בנוי, שהכיר את ה"שיגעון" הזה שלי לאסוף גרוטאות, והיה בעצמו מביא לי כאלה... בכל מקום אספתי "חומרים" - בבית החולים, במדגרה, בצידי הדרכים, ברחבי המשק... וכמובן שכך גם הבית שלי מתמלא בחומרים ואין לזה סוף...
איך אני עובדת: כל פעם שיש לי השראה, חשק, רעיון שנרקם - אני ניגשת ועובדת. לא "בכוח". זה בא ב"פולסים", לא תמיד מתוכנן, ופורץ החוצה.
מה מקורות ההשראה שלי: השורשים שלי, הבית, אירועים לאומיים כגון יוֹבֵל למדינה, או, להבדיל - אסון המסוקים, אירועים קיבוציים, חיי היום-יום, והרבה מאד: סיפורי התנ"ך שעליהם גדלתי ושהשפיעו עלי מאד. לעיתים הרעיונות זורמים ממני בלי שאני יודעת מה מקורותיהם. זה בא מאוחר יותר, ואז לעיתים אני יכולה להסביר זאת ולעיתים - נשארים בבחינת תעלומה. לעיתים אני מתחילה משהו, לא יודעת בדיוק לְמה זה יוביל, ופתאום, תוך כדי היצירה, קורה משהו דרמתי, עצמתי, ואני מכוונת לשם, והיצירה מקבלת תפנית גדולה. מידי פעם, היצירה מבטאת תפיסת עולם שלי, רעיון ספציפי.
על הרקמה האמנותית: הובאה לאזור על-ידי גילה מדר מכפר הנשיא. היא התחילה בביה"ס בכפר בלום, שם זה לא כל-כך התרומם. היא עברה לעבוד בתל-חי, וחברות קיבוצים רבות הגיעו אליה, ושם זה תפס. מאיילת היו אלה רמה ישראלי ורותי רוזנברג, ובמשך הזמן גם אני הצטרפתי. רקמתי רקמת צלבים, למשל. גילה הצליחה להוציא ממני זיכרונות שנטבעו בי מימי הילדות, מאימי - בתחום רקמת התחרה בעיקר. אני לקחתי את זה הלאה לסיפורים שלי. גילה נתנה לי גם את הבסיס לרקמה - כולל חוברת שמדריכה איך לרקום מהתַּכּים (תפרים) הפשוטים ביותר ועד למתקדמים ביותר.
על היצירות שלי: כל אחת היא סיפור בפני עצמו. עולם ומלואו וביטוי לעולם הפנימי שלי.
ומה הלאה? - בחזוני, אני רואה איך ילדים, שהם עדיין קטנים, יוציאו מתוכם יצירות כאלה וילמדו לפקוח עיניים ולהיות קשובים לסביבה, לראות אם יש משהו שזרוק בצד הדרך, שניתן לאסוף וליצור ממנו דבר חדש.
הלוואי שהייתי יכולה להקים "בית תרבות", שאליו יגיעו כל ילדי הקיבוץ, צעירים כגדולים, שם ייאספו החומרים שלהם, שם הם ייצרו בכוחות עצמם, ייפתחו לתרבות הזו ויוציאו מתוך עצמם ביטוי לרגשותיהם, וייעזרו בי ובאנשים שכמותי כדי לעשות זאת. אני מאמינה גדולה בתרבות ובחינוך למען עולם טוב יותר, סובלני וקשוב.
הערה לסיום: אני כותבת כמו הרקמה שלי - כל פעם מוסיפה עוד חתיכת בד או דבר אחר, כפתור, או חרוז...
מוסיפה אורלי חורין ומציינת: הבית של תקווה עמוס ביצירותיה. כל פיסת קיר (ואפילו תקרה!) "תפוסה" ביצירה. כדי להביט בכל יצירה ויצירה יש להתקרב ולהשתדל "להתעלם" מכל מה שסביב. אבל זה ממש שווה את זה: כל יצירה היא עולם ומלואו, ומאחורי כל יצירה יש סיפור מעניין ומרגש.
אני ממליצה בחום לכל מי שהחומרים האלה מדברים אל ליבו, להגיע לתקווה הביתה ולקבל סיור בעולם קסום ומיוחד של אמנות ורגש.
מציג פריט: - מתוך 44
יצירה לשנת היובל של המדינה שלנו, תקווה צמח שביט מאיילת השחר - בנוי על סלסלה שהייתה זרוקה ליד הפח, ועליה רקמתי את הרעיונות שלי.
תקווה צמח-שביט
קרא עוד
קרדיטים: יצרה: תקווה צמח שביט. צלמה: אורלי חורין
שלושה חוטים ומחט - ברקמה אמנותית, תקווה צמח שביט, איילת-השחר, 1998. מילות השיר: ע. הלל, לחן: סשה ארגוב, ביצוע השיר: חווה אלברשטיין, רקמה: תקווה צמח שביט, איילת-השחר, 1998, העלאה לרשת: אורלי חורין, מרץ 2021
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט ואורלי חורין
תקווה צמח שביט ליד קיר בביתה. כל פינה נושמת יצירה ויצירתיות...
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
צופית הדבש - רקמה
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
מחלקות ההנהלה והשירות בבית החולים זיו בצפת. להלן סיפור התמונה: במסגרת התנדבותי בבית החולים זיו בצפת, פניתי לנגריה ולמסגריה של במקום להכין לי משהו לעבודה לקיר בין שני בתי מלאכה אלה. תשובתם: בתנאי שאת מכינה לנו תמונה! התמונה שיצרתי היא כל ענפי השירות וההנהלה של בית החולים, המעטפת. 15.12.2003
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
צופית הדבש בחוט ומחט - צבעים שונים.
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
שקיעה בים
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד - על פי הרבי נחמן מברסלב
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
נוף
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
נושא ליום העצמאות ה-71 לישראל, בהשראת טיול משק לסיני - ואדי טלעה בסיני - נווה מדבר עם מים, עצים ושיחים.
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
60 למדינת ישראל - התקווה, הצמיחה והאמונה
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
60 למדינת ישראל - התקווה
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
יצירה נוספת לשישים שנות מדינת ישראל, בהדגשת הדמויות הכי ישראליות וחשובות בעיניי: דוד בן-גוריון, נעמי שמר ואהוד מנור, ובין השיטין - דברים נוספים...
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
המספר 60 מקרוב - הדגש על טיפוח הנוי!
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
המספר 60 מקרוב ומהצד - תלת המימדיות של הספרות
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
סינדרלה באיילת השחר בשנת 2008: פעילות ברוכה וענפה בעיקר בתחום הנוי והחינוך - הן בתפקיד והן בהתנדבות.
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
פרחי בר מוגנים - צביעה במשי
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
שלוש הדתות שותות מאותה הבאר
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
נוף ברקמה אמנותית
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
כדור הארץ - הימים והיבשות
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
ארבעת המינים - כך עם ישראל...
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
ירושלים - עיר וחומה בליבה
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
אסון המסוקים: תהליך העבודה: התחילה מעיצוב ענף האורן והאצטרובלים, ללא כל קשר לאירוע כזה או אחר. ואז ארע אסון המסוקים, ולענף נוספו סממני האירוע הנורא הזה.
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
חזון אחרית הימים על פי ישעיהו פרק י"א - תלוי מהתקרה
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
יונה הנביא
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
טבע
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
היציאה מלבנון, 2000, וזהו סיפורה של התמונה: אחרי היציאה מלבנון, יצאנו לטיול עם המועצה האזורית באזורי העימות, והחיילים שמרו על האתרים שבהם ביקרנו, חלקם אוחזים בדגל ישראל. במרכז התמונה - מוצב כרכום בלבנון, שחיילי צה"ל פוצצו לפני עזיבתם. חלקה העליון של התמונה מסמל את לבנון (דם וכאב) והחלק התחתון - ישראל הפורחת.
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
קלף מלכה תלתן
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
ארץ ישראל השלמה - מהים עד הירדן, 1999
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
אין סוף לחומרים מהם ניתן ליצור... - כולל ממפעל "איתן"... 1982
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
יצירת "התקווה שלי" - חלק ראשון מתוך 3: האש עולה, האדמה חרוכה ומעלה קוצים, אך למרות זאת יש נביעה של מעיין קטן ואור קטן שיפרצו ויחזירו את השמחה, הצמיחה והיופי. (שהיה בתמונה הראשונה מתוך השלוש)
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
יצירת "התקווה שלי" - ההסבר - חלק 2 מתוך 3
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
יצירת "התקווה שלי" - חלק 3 מתוך 3
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
קנאת סופרים תרבה חכמה : קין והבל
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
הכסף מעביר את האדם על דעתו
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
ארץ שבעת מינים
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
משפט צדק. במשפט - לכל "צבע" - הנרטיב , הסיפור שלו, ומכל הגרסאות יינתן משפט צדק.
קרא עוד
קרדיטים: יצירה: תקווה צמח שביט, צילום: אורלי חורין
תגובת חיל האוויר לאחר התקפת הקטיושות על אצבע הגליל. לזכרם של שבעת החיילים ושני האזרחים שנפלו במתקפה זו.
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט. צילום: אורלי חורין
האות "אלף"
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט. צילום: אורלי חורין
אילן היוחסין של משפחתי
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט. צילום: אורלי חורין
ללא כותרת
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט. צילום: אורלי חורין
החזרה מגרמניה. חזרתי מגרמניה לאחר ליווי של מקהלת צליל, בה שרה ביתי, גל. מחלון המטוס נראתה השקיעה, והופעתם של צבעי הקשת, חושך של לילה, התקרבות לתל-אביב, כשאורותיה מנצנצים על החוף. מראה שריגש אותי. 1993
קרא עוד
קרדיטים: תקווה צמח שביט. צילום: אורלי חורין
נוף נשקף מהחלון - רקמה אמנותית
קרא עוד
קרדיטים: לא ידוע
אדם וחווה בגן העדן - חווה משכנעת את אדם לאכול מהתפוח - ובזכות זאת יש לנו דעת... - לדעת טוב ורע.
קרא עוד
תקווה כותבת על היצירות שלה.
ראיינה: אורלי חורין, 2.2.2021
הטכניקות בהן אני עובדת: רקמה, רקמה אמנותית, תפירה, כיפוף חוטי ברזל, השחלות, הדבקות ועוד.
החומרים מהם אני יוצרת: המון חוטים - חוטי צמר, חוטי רקמה, חוטי תפירה, חבלים, סרטים, כפתורים, חרוזים, בדים מכל הסוגים, ובעיקר: הרבה חומרי מיחזור (עוד לפני שהמילה הזו הייתה נפוצה) - אוספת מסביבות פחי האשפה דברים שאנשים זרקו, כנאמר: "זבל של אדם אחד יכול להיות הזהב של אדם אחר". למשל: סל הנצרים נמצא זרוק ומלוכלך ליד החשמלייה. אספתי אותו, וברבות הימים יצרתי ממנו יצירה גדולה ומורכבת לכבוד חג היובל של המדינה. וגם: שאריות מעבודה של מלאכת יד, כגון חלקי שעונים, ברגים, מסמרים וכדומה, וגם מסגרות שנזרקו, מאווררים ומכסים של מאווררים שסיימו את חייהם... וקבלו חיים, משמעות וייעוד חדשים. היה חשמלאי שביקר אותי פעם, ומאז שלח לי חלקים קטנים מסוגים שונים, הגיעה אלי פעם תופרת עילית מרמת גן, התרשמה והזמינה אותי אליה ונתנה לי הרבה בדים מיוחדים, מזהב וכסף, בעבר היה עובד אנגלי בנוי, שהכיר את ה"שיגעון" הזה שלי לאסוף גרוטאות, והיה בעצמו מביא לי כאלה... בכל מקום אספתי "חומרים" - בבית החולים, במדגרה, בצידי הדרכים, ברחבי המשק... וכמובן שכך גם הבית שלי מתמלא בחומרים ואין לזה סוף...
איך אני עובדת: כל פעם שיש לי השראה, חשק, רעיון שנרקם - אני ניגשת ועובדת. לא "בכוח". זה בא ב"פולסים", לא תמיד מתוכנן, ופורץ החוצה.
מה מקורות ההשראה שלי: השורשים שלי, הבית, אירועים לאומיים כגון יוֹבֵל למדינה, או, להבדיל - אסון המסוקים, אירועים קיבוציים, חיי היום-יום, והרבה מאד: סיפורי התנ"ך שעליהם גדלתי ושהשפיעו עלי מאד. לעיתים הרעיונות זורמים ממני בלי שאני יודעת מה מקורותיהם. זה בא מאוחר יותר, ואז לעיתים אני יכולה להסביר זאת ולעיתים - נשארים בבחינת תעלומה. לעיתים אני מתחילה משהו, לא יודעת בדיוק לְמה זה יוביל, ופתאום, תוך כדי היצירה, קורה משהו דרמתי, עצמתי, ואני מכוונת לשם, והיצירה מקבלת תפנית גדולה. מידי פעם, היצירה מבטאת תפיסת עולם שלי, רעיון ספציפי.
על הרקמה האמנותית: הובאה לאזור על-ידי גילה מדר מכפר הנשיא. היא התחילה בביה"ס בכפר בלום, שם זה לא כל-כך התרומם. היא עברה לעבוד בתל-חי, וחברות קיבוצים רבות הגיעו אליה, ושם זה תפס. מאיילת היו אלה רמה ישראלי ורותי רוזנברג, ובמשך הזמן גם אני הצטרפתי. רקמתי רקמת צלבים, למשל. גילה הצליחה להוציא ממני זיכרונות שנטבעו בי מימי הילדות, מאימי - בתחום רקמת התחרה בעיקר. אני לקחתי את זה הלאה לסיפורים שלי. גילה נתנה לי גם את הבסיס לרקמה - כולל חוברת שמדריכה איך לרקום מהתַּכּים (תפרים) הפשוטים ביותר ועד למתקדמים ביותר.
על היצירות שלי: כל אחת היא סיפור בפני עצמו. עולם ומלואו וביטוי לעולם הפנימי שלי.
ומה הלאה? - בחזוני, אני רואה איך ילדים, שהם עדיין קטנים, יוציאו מתוכם יצירות כאלה וילמדו לפקוח עיניים ולהיות קשובים לסביבה, לראות אם יש משהו שזרוק בצד הדרך, שניתן לאסוף וליצור ממנו דבר חדש.
הלוואי שהייתי יכולה להקים "בית תרבות", שאליו יגיעו כל ילדי הקיבוץ, צעירים כגדולים, שם ייאספו החומרים שלהם, שם הם ייצרו בכוחות עצמם, ייפתחו לתרבות הזו ויוציאו מתוך עצמם ביטוי לרגשותיהם, וייעזרו בי ובאנשים שכמותי כדי לעשות זאת. אני מאמינה גדולה בתרבות ובחינוך למען עולם טוב יותר, סובלני וקשוב.
הערה לסיום: אני כותבת כמו הרקמה שלי - כל פעם מוסיפה עוד חתיכת בד או דבר אחר, כפתור, או חרוז...
מוסיפה אורלי חורין ומציינת: הבית של תקווה עמוס ביצירותיה. כל פיסת קיר (ואפילו תקרה!) "תפוסה" ביצירה. כדי להביט בכל יצירה ויצירה יש להתקרב ולהשתדל "להתעלם" מכל מה שסביב. אבל זה ממש שווה את זה: כל יצירה היא עולם ומלואו, ומאחורי כל יצירה יש סיפור מעניין ומרגש.
אני ממליצה בחום לכל מי שהחומרים האלה מדברים אל ליבו, להגיע לתקווה הביתה ולקבל סיור בעולם קסום ומיוחד של אמנות ורגש.